#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לא. 1 גונב חלבו של חברו, זרק חץ בשבת וקרע שיריין, [מעביר סכין וקרע שיראין], גנב כיס בשבת, האם נפטר משום קמלב&quot;מ ומדוע (האם אמרינן סברת עקירה צורך הנחה וכדו')?	"זורק חץ בשבת וקרע שירין רבי אבין אמר שפטור, עקירה צורך הנחנה היא.<p dir=""rtl"">גונב חלבו של חברו - אמר רב חסדא שהוא חייב אף אליבא דר' נחוניה בן הקנה שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור מיתה. כאן לא אמרינן הגבהה צורך אכילה - או משום שיכול לאכול בלי להגביה, א&quot;נ שיכול לעצור אחר ההגבהה קודם האכילה, מה שאין כן בזורק חץ. איכא בינייהו מעביר סכין ברה&quot;ר וקרע שיראין.</p><p dir=""rtl"">הגונב כיס בשבת שנינו שחייב - (ללישנא דא&quot;א להנחה בלא עקירה &lt;תוס'&gt;) י&quot;ל שזה כבן עזאי דמהלך כעומד ואם כן כשיוצא זה עקירה חדשה.</p>"	כתובות לא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לא. 2 'הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה, היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד' היכי דמי רישא וסיפא ומדוע (לסוגיתנו)?	"הגביה שפטור צ&quot;ל כבן עזאי שמהלך כעומד דמי, דלחכמים כיון דהגבהה צורך הוצאה יש לו להפטר מדין קמלב&quot;מ (ללשנא דאמרינן הגבהה צורך הוצאה כל היכי שאינו יכול בלא זה, אבל ללשנא דרק אם לא מצי להדורי לא צריך לומר כן &lt;תוס'&gt;). [וה&quot;נ לרבנן משכחת ליה פטור בעומד לפוש, אלא שאם כן הברייתא היתה צריכה לחלק בין לפוש ולכתף ולא בין מגביה למגרר].<p dir=""rtl"">מגרר שחייב י&quot;ל שסבר כר&quot;א שצידי רה&quot;ר כרה&quot;ר לשבת משום דזמנין דחקי רבים להתם, אבל לקנין קונה דלא שכיחי רבים. רב אשי אמר לעולם כרבנן ולרה&quot;ר ממש, וכגון שצירף ידו למטה מג' וקנה, וכן דעת רב אחא שהמושך לרה&quot;ר לא קנה הגנבה, אבל רבינא סבר ברה&quot;ר גמור נמי קנה הגנבה. </p>"	כתובות לא.		
